Daf 15b
דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא אָתְיָא בְּקַל וָחוֹמֶר מִבַּעַל מוּם מָה בַּעַל מוּם שֶׁאוֹכֵל אִם עָבַד חִילֵּל
Rachi (non traduit)
אם עבד חילל. דכתיב מום בו ולא יחלל את מקדשי (שם):
בעל מום שאוכל. את קדשי קדשים דכתיב (ויקרא כא) מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל:
Tossefoth (non traduit)
אתיא בקל וחומר מבעל מום. מיושב שאוכל לא מצי למילף דמה ליושב שכן פסול לעדות כדקאמר בסמוך וממחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים נמי דהני לא פסלי אלא מטעם זרות אבל קשה דנילף בק''ו משתויי יין (דלקמן) ופרועי ראש (ועומד על גבי כלים) [וי''ל] דלא קשיא מידי משתויי יין דלקמן מפיק שתויי יין דחילל מחוקה חוקה ממחוסר בגדים ומחוסר בגדים לא נפקא לן דחילל אלא מטעם דזרות וזר אכתי לא קמ''ל וגם מפרועי ראש לא קשיא מידי דשילהי פרק שני דסנהדרין (דף כב:) אמרינן דפרועי ראש למיתה גמירי אבל למיחל לא גמירי ואפילו למאן דאמר התם דמחלל היינו משום דאיתקש לשתויי יין דמחלי מטעם זרות וצ''ע אמאי לא יליף מק''ו דיושב דאינו במיתה וגם זר דאינו במיתה בקבלה לפי שאינה עבודה תמה ומחללי כל שכן פרועי ראש דבמיתה דמחללי. ברו''ך:

אֶלָּא הָכִי קָאָמַר וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ
Rachi (non traduit)
בני ישראל לא יחללו. והזרים אף הם ינזרו כדי שלא יחללום לימד על זר שעבד שחילל את הקדשים ופסלם:
אלא הכי קאמר וינזרו מקדשי. יתרחקו בטומאה מכל קדשים:
אֶלָּא לְמַעוֹטֵי גּוֹיִם הַשְׁתָּא צִיץ לָא מְרַצֵּה דְּאָמַר מָר וּבַגּוֹיִם בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד לֹא הוּרְצָה בְּטוּמְאָה קָרֵב
Rachi (non traduit)
אלא למעוטי קרבן עובדי כוכבים. עובד כוכבים ששילח עולתו כדתניא בהכל שוחטין (חולין דף יג:) איש איש לרבות את העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל:
בטומאת הגוף יהא קרב. בתמיה והלא [אפילו] אצל קרבן יחיד דישראל לא נדחת:
לא הורצה. דכתיב לרצון להם ולא לעובדי כוכבים:
דאמר מר. במנחות בהקומץ רבה (מנחות דף כה.):
השתא ציץ לא מרצה. על טומאת עולין שבקרבנו כגון נטמא הדם או החלב כדרך שמרצה על של ישראל:
Tossefoth (non traduit)
אלא למעוטי עובדי כוכבים השתא ציץ לא מרצה. הקשה הרב רבי יום טוב דהכא משמע דהאי בני ישראל לא אתא למעוטי עובדי כוכבים ולקמן אמרינן בפ' ב''ש (זבחים דף מה.) קדשי עובדי כוכבים אין חייבין עליהם משום נותר דילפינן חילול מטומאה ובטומאה כתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים ואין לומר דמבני ישראל דכתיב גבי אכילת קודש בטומאה קדריש שזהו פסוק שני לו בפרשת אמור אל הכהנים דלא משמע הכי בתורת כהנים ובריש תמורה (דף ג.) דמייתי התם בהדיא קרא דוינזרו ועוד דגבי וינזרו כתיב חילול ולא גבי אכילת קודש בטומאה וי''ל דקרא דוינזרו מיירי בכל שימוש בין בכהן טמא ששימש בין בזר ששימש וגם איירי בכל טומאה בין באכילת קדשים בטומאה בין בטמא ששימש ופשיטא ליה דלמעוטי קדשי עובדי כוכבים מאכילה בטומאה לחודיה לא אתא דמבני ישראל דכתיב בתריה גבי אכילה בטומאה נפקא ואתא למידרש זר מבני ישראל ולא יחללו ובאכילת טומאה דכתיב הכא לאשמועינן דכתיב ביה חילול לאגמורי אנותר וא''ת א''כ במכות (דף יד:) ובשבועות (דף ז.) ובפרק הערל (יבמות דף עה.) אמאי דחק ר' יוחנן אזהרה לאכילת קודש בטומאה תיפוק לן מהכא ויש לומר משום דהאי קרא הוי לאו שבכללות דאתא נמי לטמא ששימש מיהו קשה בפרק אלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פג.) דיליף טמא ששימש במיתה מחילול חילול מתרומה ופריך לילף חילול חילול מנותר דבכרת ולא במיתה ומשני חילול דרבים עדיף ולא יחללו מלא יחללו אבל נותר כתיב כי את קדש ה' חילל בל' יחיד והשתא אכתי הוה ליה למילף מאכילת טומאה דבכרת דבהאי קרא גופיה ועוד כיון דמחד קרא נפקי נקיש חילול דשימוש לחילול דאכילה ועוד דלקמן שילהי פ' בית שמאי (זבחים דף מו.) אמרינן ולא יחללו בשני חלולין הכתוב מדבר אחד פסול נותר ואחד פסול טומאה ומקשי אהדדי אם כן בנותר נמי איכא חילול דרבים ולא יחללו וי''ל דיליף טמא ששימש במיתה מחילול דכתיב בתרומה גבי מיתה ומתו בו כי יחללוהו ופריך נילף כרת מחילול דנותר דכתיב גבי כרת כי את קדש ה' חלל ונכרתה ולכך משני היינו חילול דיחיד אבל לא יחללו דקרא דוינזרו אע''ג דמיירי בטמא שאכל וגם בנותר ההוא חילול לא כתיב עונש בהדיה. ז''ה עיקר ברו''ך. ועוד י''ל דבהאי קרא דלא יחללו משמע טמא ששימש וזר ששימש ואכילת קודש ונותר ולא ידעינן להי מינייהו נקיש אי לזר דבמיתה או לאכילת קודש ונותר דבכרת לכך צריך ג''ש ומיהו קשה לתנא דבי ר' ישמעאל דלא נפקא לן זר מהאי קרא ועוד קשה אדנפקא לן ליה בעל מום ששימש במיתה מטמא ששימש נילף מאכילת קודש דבכרת וחילול דרבים וקשה לרבינו זצ''ל דלקמן דיליף דאין חייבין על קדשי עובדי כוכבים על עון דנותר דיליף מחילול חילול דטומאה דכתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים הלא ההוא קרא גופיה בנותר מישתעי כדתני לוי בשני חילולין הכתוב מדבר ועוד קשה לי מנלן ללוי דדריש שני חילולין חילול נותר וחילול טומאה הלא לוי גופיה בשמעתין מוקי לקרא בשני חילולין אחריני חילול טומאה וחילול זרות י''ל כיון דטומאה וזרות כתיב בקרא אפילו לא כתיב אלא חד חילול ממילא הוה קאי אתרוייהו ותימה לי הא אצטריך חילול לשון רבים לאגמורי מיתה בטמא ששימש פרק הנשרפין (סנהדרין דף פג.). ברו''ך:

גְּמָ' זָר מְנָלַן דְּתָנֵי לֵוִי דָּבָר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעוֹטֵי מַאי אִילֵּימָא לְמַעוֹטֵי נָשִׁים קָרְבַּן נָשִׁים בְּטוּמְאָה קָרֵב
Rachi (non traduit)
קרבן נשים בטומאה קרב. בתמיה וכי יש כח בקרבן נשים לדחות הטומאה:
אילימא למעוטי בנות ישראל. קרבן נשים שלא הוזהרו כהנים מלהקריבו בטומאה:
(למעוטי מאי) בני ישראל למעוטי מאי. קרבן של מי הוא ממעט מלהזהיר כהנים על הטומאה:
גמ ' וינזרו מקדשי וגו'. גבי מקריבים בטומאה כתיב דסמיך ליה כל איש אשר יקרב מכל זרעכם:
קִבֵּל בִּשְׂמֹאל פָּסַל רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר
מַתְנִי' כָּל הַזְּבָחִים שֶׁקִּבְּלוּ דָּמָן זָר אוֹנֵן טְבוּל יוֹם וּמְחוּסַּר כִּפּוּרִים וּמְחוּסַּר בְּגָדִים שֶׁלֹּא רָחַץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם עָרֵל טָמֵא יוֹשֵׁב עוֹמֵד עַל גַּבֵּי כֵּלִים עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה עַל גַּבֵּי רַגְלֵי חֲבֵרוֹ פָּסַל
Rachi (non traduit)
טבול יום. דשרץ ודמת ושאר טומאות שלא הוצרכו לקרבן:
מתני' כל הזבחים. אונן. כל זמן שלא נקבר המת:

מחוסר כפורים. זב ומצורע שטבלו והעריב שמשן ולא הביאו כפרתן:
יושב או עומד על גבי כלים. שיש חציצה בין רגליו לרצפה וכולהו יליף בגמ' דפסלי בעבודה:
ערל. כהן שמתו אחיו מחמת מילה:
ושלא רחץ ידים ורגלים. מן הכיור:
מחוסר בגדים. כהן גדול ששימש בפחות משמונה וכהן הדיוט בפחות מד':
Tossefoth (non traduit)
טבול יום. אח''כ תני טמא וזו ואין צריך לומר זו קתני ומשום דאיכא תרי קראי תני תרוייהו והא דלא תני טמא ברישא דניחא ליה למיתני טמא בהדי ערל כדאשכחן בפרק הערל (יבמות דף ע.) ובחגיגה (דף ד:) ועוד איכא תנא דמרבי ליה לערל כי טמא ומיהו סוגיא דגמ' דלא כוותיה מדמצרכי ליה תרי קראי וכי תימא דאצטריך לערל בקרבן צבור דאילו טמא שרי דהא כי מרבי ר''ע לערל כי טמא היינו בזב ומצורע דמההוא קרא דריש דכתיב איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב ואותה טומאה לא הותרה בצבור:
זר ואונן. הא דלא תנא בעל מום ושתויי יין ופרועי ראש משום דכתיב בהן חילול בהדיא:
הֲדַרַן עֲלָךְ כָּל הַזְּבָחִים
אֲמַר לֵיהּ אִי תַּנְיָא תַּנְיָא
Rachi (non traduit)
אי תניא. דמודה בה ר' אליעזר תניא ואין מחלוקת בין ר''א לת''ק אלא אר''ש אבוה קאי ופליג:
אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי רַבִּי אֶלְיעָזָר אוֹמֵר הַמְהַלֵּךְ מְקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהַלֵּךְ מַחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת כֵּיצַד קִבְּלוֹ בַּחוּץ וְהִכְנִיסוֹ לִפְנִים זֶהוּ הִילּוּךְ שֶׁצָּרִיךְ לְהַלֵּךְ קִבְּלוֹ בִּפְנִים וְהוֹצִיאוֹ לַחוּץ זֶהוּ הִילּוּךְ שֶׁאֵין צָרִיךְ לֵילֵךְ וְהָא חָזַר וְהִכְנִיסוֹ הִילּוּךְ שֶׁצָּרִיךְ לְהַלֵּךְ הוּא
לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא כְּשֶׁהִכְנִיסוֹ וְחָזַר וְהוֹצִיאוֹ מָר סָבַר הָא צָרִיךְ לְאַמְטוֹיֵיהּ וּמָר סָבַר לָאו כְּהִילּוּךְ הַצָּרִיךְ לַעֲבוֹדָה דָּמֵי
Rachi (non traduit)
לאו כהילוך הצריך לעבודה דמי. הואיל ושלא לצורך הוציאו על חנם הוצרך לחזור ולהכניסו:
הא צריך לאמטוייה. לכשיחזור ויקריבנו לצד המזבח אם תהא אותה הולכה במחשבה פסולה:
וְאָמַר רָבָא הַכֹּל מוֹדִים קִבְּלוֹ בַּחוּץ וְהִכְנִיסוֹ בִּפְנִים זֶהוּ הִילּוּךְ שֶׁצָּרִיךְ לְהַלֵּךְ קִבְּלוֹ בִּפְנִים וְהוֹצִיאוֹ לַחוּץ זֶהוּ הִילּוּךְ שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַלֵּךְ
Rachi (non traduit)
והוציאו לחוץ. כלומר ריחקו מן המזבח הנך חוץ ופנים כולהו בעזרה:
בחוץ. להלן מן המזבח והכניסו בפנים לצד המזבח:
דִּתְנַן רַבִּי אֶלְיעָזָר אוֹמֵר הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהַלֵּךְ מַחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת מָקוֹם שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַלֵּךְ אֵין מַחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַב אָשֵׁי הָכִי אָמַר רַב יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי הָא צָרִיךְ לְאַמְטוֹיֵיהּ מַחְלוֹקֶת רַבִּי אֶלְיעָזָר וְרַבָּנַן
Rachi (non traduit)
הא צריך לאמטוייה. דקאמרת לאחשובה עבודה מהאי טעם מחלוקת ר' אליעזר ורבנן במתני':
לְאַמְטוֹיֵיהּ
to bring it up. (1) R. Jeremiah (2) said to R. Ashi, This is what R. Jeremiah of Difti (3) said: [The validity of the argument,] ‘Surely he is bound to bring it up’, is disputed by R. Eliezer and the Rabbis. For we learned: R. ELIEZER SAID: IF ONE GOES WHERE HE NEEDS TO GO, AN [ILLEGITIMATE] INTENTION DISQUALIFIES IT; [IF HE GOES] WHERE HE NEED NOT GO, AN [ILLEGITIMATE] INTENTION DOES NOT DISQUALIFY IT. Whereon Raba commented: All agree that if [the priest] received [the blood] without and carried it within, (4) that is a necessary walk. If he received [it] within and carried it without, it is an unnecessary walk. (5) They disagree only where he brought it within and then carried it without again: One Master holds, But he must surely bring it up [to the altar;] (6) while the other Master holds: This is not the same as a carriage required for the service. (7) Abaye refuted him: R. Eliezer said: If one goes where he must go, an [illegitimate] intention disqualifies it. How so? If he received it without and brought it within, it is a necessary walk. If he received it within and carried it without ‘ it is an unnecessary walk. Whence, (8) if he carried it within again, it is a necessary walk? — Said he [Raba] to him: If it was taught, it was taught. (9) MISHNAH. ALL SACRIFICES WHOSE BLOOD WAS CAUGHT BY A ZAR, AN ONEN, A TEBUL YOM, (10) ONE LACKING SACRIFICIAL ATONEMENT, (11) ONE LACKING [PRIESTLY] VESTMENTS, ONE WHO HAD NOT WASHED HIS HANDS AND FEET, (12) AN UNCIRCUMCISED [PRIEST]. AN UNCLEAN [PRIEST]. ONE WHO WAS SITTING, ONE STANDING ON UTENSILS (13) OR ON AN ANIMAL OR ON HIS FELLOW'S FEET, ARE DISQUALIFIED. IF [THE PRIEST] CAUGHT [THE BLOOD] WITH HIS LEFT HAND, IT IS DISQUALIFIED. R. SIMEON DECLARES IT VALID. (14) GEMARA. How do we know [that] a zar [disqualifies the sacrifice if he receives the blood]? — Because Levi taught: [Scripture says,] Speak unto Aaron and to his sons, that they separate themselves from the holy things of the children of Israel, etc. (15) What does ‘the children [sons] of Israel’ exclude? Shall we say that it excludes [the sacrifice of] women? Can women's sacrifice be offered in uncleanness? (16) Again, is it to exclude [the sacrifices of] heathens? seeing that [even] the head-plate does not propitiate, for a Master said: But in the case of [the sacrifices of] heathens, whether [done] (17) in ignorance or deliberately, propitiation is not effected, (18) can these [actually] be offered in uncleanness! Hence this is what [Scripture] means: that they separate themselves from the holy things of the children of Israel, and that they [the children of Israel] profane not [My holy name]. (19) The School of R. Ishmael taught: [That a zar disqualifies the sacrifice] is inferred a minori from [a priest] with a blemish: if [a priest] with a blemish, who may eat [of the sacrifice], profanes [it] when he officiates, (20)

(1). Since in fact the blood was taken away from the altar, it must be brought back. This becomes a service, and is therefore disqualified by a zar.
(2). Sh. M. reads: Rabina.
(3). Obermeyer, op. cit. p. 197 conjectures that this is identical with Dibtha, in the neighborhood of Wasit, north of Harpania.
(4). I.e., he received it at some distance from the altar and brought it up to the altar.
(5). During the course of which an illegitimate intention does not disqualify the sacrifice, on all views.
(6). Hence an illegitimate intention even during this second passage to the altar disqualifies it.
(7). Since there was no need in the first place to take it away from the altar. Hence an illegitimate intention during that passage does not disqualify it.
(8). Sh. M. deletes.
(9). I must accept it.
(10). V. Glos. for these terms.
(11). A priest who became unclean through the dead was sprinkled with the ashes of the red heifer mixed with water; then he took a ritual bath; and on the eighth day of his uncleanness he offered a sacrifice, which made atonement for him. Similarly, a leper and a zab (q.v. Glos.) took a ritual bath on becoming clean, and offered a sacrifice the following day. in all these cases they are regarded as ‘lacking atonement’ after their ritual bath and before they offer their sacrifice.
(12). At the laver; v. Ex. XXX, 18 seq.
(13). I.e., not directly on the pavement.
(14). In the law concerning the last case.
(15). Lev. XXII, 2. This prohibits the priest from officiating whilst unclean (see following verses). Hence the phrase ‘the children’ (or, ‘sons’, which may be the meaning of the Heb. בניו (apparently implies a limitation: only from the sacrifices of ‘the children of Israel’ must they hold aloof when they are unclean, but not from other sacrifices.
(16). Surely not.
(17). I.e., offered in an unclean state.
(18). V. infra 45b.
(19). Since ‘the children of Israel’ cannot be a limitation, it is interpreted as an additional subject of ‘separate’: the children of Israel (i.e., zarim) too must separate themselves from the sacrifices, as otherwise they profane God's name, by disqualifying the sacrifice.
(20). V. Lev. XXI, 22f.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source